פסק-דין בתיק ע"ר 53875-07-12

1.         לפניי ערעור על החלטת כב' השופט מ' בר-עם (בתוארו הקודם כרשם), בעת"מ 46387-06-12, מיום 25.6.12, בגדרה פטר את המשיב מתשלום אגרת בית משפט בגין עתירה מינהלית שהגיש.

העתירה המינהלית נסובה על החלטת ראש האוכלוסין וההגירה, מיום 22.5.12, בגדרה נדחתה בקשת המשיב להכיר בו כפליט ממדינת ניגריה, והוא נדרש לעזוב את מדינת ישראל בתוך 14 ימים.

2.         בהחלטה מושא הערעור קיבל כב' הרשם, כאמור, את הבקשה, עת שוכנע כי " אין ביכולתו של המבקש [המשיב בהליך דנן, צ"ס] לשלם את האגרה וכי הבקשה שהוגשה על ידו מגלה עילה והכל על פי הקבוע בתקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007".

3.         לטענת המערערת, לא היה מקום לפטור את המשיב מתשלום האגרה, הן מאחר שלא הרים את הנטל להוכחת התנאים המצטברים הדרושים לצורך קבלת פטור מאגרה, קרי -העדר יכולת כלכלית וקיומה של עילה לכאורית, והן בשל העובדה כי הבקשה לא לוותה בתצהיר, כנדרש על-פי דין. עוד הלינה המערערת כי עמדתה לא התבקשה לגוף הבקשה, כך שהחלטת כב' הרשם ניתנה במעמד צד אחד.

4.         לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בתגובה, ובחומר הרלוונטי שצורף, דעתי הינה כי דין הערעור להידחות.

נקודת המוצא בערעורים כגון דא הינה, כי שיקול דעת הרשם הינו רחב, ומשכך לא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו, לדוגמה: בש"א 6030/12 נדב נ' יורשי המנוח בלבול עובדיה (לא פורסם, 15.8.12); בשג"ץ 3320/11 מעוז נ' הנהלת בתי המשפט (לא פורסם, 11.5.11); בש"א 4745/05 ראובן פלד עבודות בעניין בע"מ נ' בית הארחה - מעלה החמישה (לא פורסם, 29.8.05), ועוד). בענייננו, מצא כב' הרשם כי המשיב הרים את הנטל להוכחת התנאים המצטברים הנדרשים על-פי סעיף 14 לתקנות, ולא מצאתי כי המערערת הצביעה על פגם מהותי שנפל בהחלטתו. להלן יפורטו נימוקיי לכך.

5.         אשר למצבו הכלכלי של המשיב -  בניגוד לנטען על-ידי המערערת, עיון בתיק העיקרי מעלה, כי תצהירו של המערער, שצורף לעתירה, ניתן גם לצורך תמיכה בעובדות הנטענות בבקשה לפטור מאגרה (ראו: סעיף 1 לתצהיר), כאשר עיון בבקשה מלמד, כי המשיב טוען להיותו חסר כל נכסים או תמיכה כלכלית, והוא נזקק להלוואות מחברים על-מנת לספק את צרכי מחייתו הבסיסיים (ראו: סעיפים 24 - 27 לבקשה). זאת ועוד, מעצם מעמדו של המשיב, כאדם שנמלט ממולדתו ושהייתו החוקית טרם הוסדרה בישראל, נגזרת המסקנה הלכאורית, לפיה יכולות הקיום שלו הינן מועטות, אם בכלל. לא למותר לציין, כי על-פי הוראת סעיף 34 סיפא לאמנה בדבר מעמדם של פליטים (1951) (פורסמה בכתבי אמנה מס' 65, כרך 3 עמ' 5), אשר מדינת ישראל חתומה עליה ואישררה אותה (אף שלא אימצה אותה לדין הפנימי באמצעות חקיקה ישראלית), על המדינות החתומות על האמנה להקל, ככל האפשר, את אפשרות הטמעתם והתאזרחותם של פליטים, ולשקוד על החשת סדרי ההתאזרחות תוך הפחתת ההיטלים וההוצאות הכרוכים בכך. בענייננו, בו המשיב טוען למעמד של פליט, ראוי ונדרש להקל עמו ככל האפשר במישור תשלום האגרות הכרוכות בעתירות השונות המוגשות בהליך, על-מנת שלא ייווצר מעגל שוטה בו יומו של הטוען למעמד של פליט לא יינתן לו, בהעדר יכולת ממשית להוכיח את מצבו הכלכלי הקשה.

6.         ובאשר לסיכויי העתירה - בחינה ראשונית של העתירה מעלה, כי היא מגלה עילה לכאורית כנדרש בשלב מקדמי זה, שכן בקשתו של המשיב לעיון מחדש בהחלטה שלא להעניק לו מעמד של פליט נדחתה ללא קביעת ראיון נוסף לבחינת הראיות החדשות אליהן הפנה המשיב, וזאת בניגוד להמלצה שגובשה על-ידי יחידת הטיפול במבקשי מקלט, מטעם המערערת (ראו: סעיף ג3 להמלצה, נספח ד לעתירה). בנסיבות אלו, איני מוצא טעם מוצדק לחסום את דרכו של המשיב לבית המשפט כבר בשלב מקדמי זה.

7.         אשר על כן, דין הערעור להידחות, והוא נדחה בזאת.

8.         המזכירות תשלח העתק פסק הדין בדואר רשום לצדדים .

ניתן היום,  ב' חשון תשע"ג, 18 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: